<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ג</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שנינו ביבמות פרק שני מותר אדם באשת חמיו, אבל בירושלמי אומר (יבמות פ"ב ה"ד) אשת חמיו אסורה מפני מראית העין ואם תאמר תורה היא לאסור הרי דוד נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו שנאמר (שמואל ב' י"ב ח') ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקיך. ומעשה באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו והפסיד ר"ת את סעודתו ואסר לו (תד"ה ומותר).
<h2>דף צד:</h2>
ובחמותו לאחר מיתת אשתו נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק הנשרפין (סנהדרין ע"ו ב') אם היא בשריפה, דתניא רבי ישמעאל אומר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן, שכ[ן] בלשון יווני, וכן בלשון אשכנז, קורין לאחת הן ללמד שאפילו לא היתה אלא אחת בחיים חייב, ורבי עקיבא דורש אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם אינו עניין לשריפת שתי [ה]נשים שזה אין יכול להיות תניהו עניין לדרוש שיהיו שתיהן קיימות, ואומר שם דקסבר רבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו איסורא בעלמא הוא דאיכא, פירוש זאת האיסור אינה מדברי סופרים שאינו מונה אותה (יבמות כ"א א') עם השניות, אלא איסורא מן התורה דארור שוכב עם חותנתו (דברים כ"ז כ"ג) (רש"י), וגרסינן בפרק האשה רבה (יבמות צ"ד ב') חמותו לאחר מיתה נהי דמיעטה קרא משריפה מאיסורא לא מיעטה רחמנא אלמא איכא איסורא דאורייתא (ע"פ יראים סי' ט"ו ע"ש).
<h2>דף צז.</h2>
בפרק נושאין על האנוסה אמרינן שהנטען מן האשה אסור באמה ובתה ובאחותה, והא דתנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה היינו לאחר מיתה.
אמרו רבותינו בפרק נושאין על האנוסה שזה שכתוב בתורה ערות בת בנך וגומר דמשמע הא בת בנה ובת בתה תגלה שבזרעו מאנוסתו הכתוב מדבר מדלא כתיב בה שאר, לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום ערות אשה ובתה (לשון הרמב"ם איסו"ב פ"ב הל' ו' ע"ש).
